מגזין אגודת מורי הדרך בישראל

ממצאים ארכאולוגים באזור שלומי בגליל המערבי

מייק (מאיר) גבאי – מורה דרך מוסמך

העיירה שלומי נמצאת בגליל המערבי למרגלות רכס סולם צור,
על חורבות הכפר הערבי באסה. על פי ממצאים ארכאולוגיים ומקורות יהודיים, הכפר הערבי באסה
אינו הישוב הקדום ביותר באזור זה. בתלמוד הירושלמי אנחנו מוצאים אזכור לאזור בימי בית שני:
" אילו עיירות אסורות בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה עלייתה וחנותה תחתייה
ובית כריא וראש מנא ואמון ומזי..."[1] את הישובים בצת מצובה וחנותה (חניתה)
אנחנו מכירים כהתיישבות חדשה באזור. בית כריא זוהתה ע"י הארכאולוג צבי אלון באתר
שנתגלה כק"מ וחצי מזרחית לקיבוץ אדמית[2]. אמון ומזי זוהו ע"י ברסלבסקי כשתי עיירות
מתקופת ההתנחלות ע"י יהושע בין נון (יהושע יט') ונכללו בנחלת שבט אשר[3]. מזי מופיעה
במפת PEF ליד אל נקורה כחירבת מזי, בוואדי אל משעל צפונית לראש הנקרה[4]. כאן
אולי המקום לציין שרצועת החוף בין עכו לצור, שרוחבה נע בין 4 ל- 10 ק"מ, לא נכללה בתחום
א"י ולא חלו בתחומה מצוות החלות על א"י. משום כך צויינו העיירות הנ"ל ככאלה שכן חלו
עליהן המצוות החקלאיות (אסורות בשימוש בתוצרת שנת שמיטה למשל..).

[1] תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ב' הלכה א' דף ח'

[2] אתר קק"ל http://www.kkl.org.il/forestsearch/Adamit_Park.aspx

[3] ʾAmmon and Mazi / העיירות האסורות אמון ומזי בתחום צורי :י.ברסלבסקי.: ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. pp. 26-27 ,) תש"ג טבת-תשרי)

[4] http://amudanan.co.il/ מפת PEF

על פי הכתובות והממצאים הנ"ל, נראה שהאזור היווה נקודת משיכה להתיישבויות חקלאיות בתקופות השונות. כבר בברכת יעקב אנו נרמזים על איכותה החקלאית של נחלת אשר: "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך"[5]. עובדת היות האזור מעבר בין הערים צור וצידון לעכו ודרומה, מחזקת את הסברה שההתיישבות כאן היתה גם אסטרטגית בנוסף להיות האזור פורה מבחינה חקלאית.

טופוגרפית, כל הישובים שהוזכרו, נבנו על אזורים מוגבהים יחסית בגובה שנע בין 50-90 מטר מעל פני הים. גבוהים מספיק אך לא על רכס הסולם שגובהו 250-370 מטר. בסמיכות למקורות מים כמו מעיינות ונחלים (נחל חניתה, נחל אל משעל), ובורות שנחפרו בסלע הקירטון הרך שלמרגלות הרכס.

חפירות באזור שלומי מתנהלות כבר משנות ה-70 והממצאים מורים על התיישבות רחבה מהתקופה הרומית מאוחרת-ביזנטית קדומה. פסיפסים ותכשיטים נמצאו בדרום שלומי ושרידי מבנים נמצאו מצפון לעיירה למרגלות הרכס.

לאחרונה נתגלה מפעל ליצור קנקני חרס עם תנור שריפה חצוב בסלע הקירטון הרך, הייחוד בממצא זה הוא שעד היום נמצאו תנורי שריפת הקנקנים הבנויים מאבנים אדמה ובוץ. וזו הפעם הראשונה שנמצא תנור שריפה חצוב בסלע. על פי הנתונים שקיבלתי מרשות העתיקות צפון, הכבשן התגלה במסגרת חפירה ארכיאולוגית נרחבת שנמשכת כבר יותר מחצי שנה בה השתתפו מאות בני נוער מהצפון. לדברי יופה חושקר, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "המפעל העתיק כלל מערכת לאגירת מים, תאי אחסון, כבשן, ועוד. לדברי חושקר, "הכבשן נבנה בקפידה, ויש בו שני תאים - תא להכנסת ענפים לבעירה, ותא נוסף להנחת כלי החרס, שנצרפו בתנאי החום הלוהט. פסולת החרסים שנערמה מסביב לכבשן, מעידה שייצרו כאן קנקני אגירה המיועדים להובלה יבשתית, וקנקנים בעלי ידיות גדולות (אמפורות) ששימשו לאחסון יין ושמן שיוצאו מהארץ דרך הים. החפירות הארכיאולוגיות בשלומי, שבהן נחשף בית היוצר לקנקני אחסון מחרס, נערכות בשוליים של אתר העתיקות "באט אל ג'בל". סקרים ארכיאולוגיים שנערכו באתר בעבר תיעדו שרידים של מבנה מונומנטלי - ככל הנראה מסוף התקופה הרומית, בזמן החופף לתקופת השימוש של בית היוצר. כמו כן אותרו שרידי קירות של בתים, ככל הנראה מהתקופה הביזנטית, אשר - בדומה לכבשן הייחודי, ניצלו את הסלע הטבעי לחציבת יסודות גבוהים מתוך הסלע. עיקר האתר תוכנן מראש להיות פארק ארכיאולוגי פתוח לרווחת תושבי השכונה החדשה והציבור הרחב. [6]