חפש בבלוג זה

דפים

יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

תל דור

תל דור
המהלך לו לאורך רצועת החוף בין חוף הבונים לחוף דור מגלה יופי ועושר טבעי. יופי שנרכש כתוצאה מפעילות האדם ומפעילות הטבע. בחוף עדויות לשינויים במפלס פני הים בתקופת ההולוקן ושינויים בתנועת פני הים כתוצאה מפעילות טקטונית של קרום כדור הארץ [1].
רצועת החוף מפורצת והמים ממשיכים לעשות את עבודתם ולהכות בסלע הכורכר, ליצור מפרצונים חדשים, ולהעמיק את אלה הקיימים.
מפרצונים אלה שמשו כבר בעת העתיקה יתרון למתיישבי המקום , דור הפכה לעיר מאוכלסת והפכה כר מעניין לארכיאולוגים שחפרו בה וחיפשו את ההתפתחות לאורך התקופות , החפירה  בהנהלת א' שטרן מהמכון הארכיאולוגי של האוניברסיטה העברית ובשיתוף אחרים לאורך שנות ה- 80 של המאה ה- 20 .
מזה שנים נערכים חיפושים וחפירות ארכיאולוגיות בתל דור העתיקה, להלן לקט מתוך מחקרים שהתפרסמו בפרסומים המצויינים מטה.
בחפירות התגלה שפע מעניין של מתקנים ומבנים הקשורים בים ובפעילות ספנות, דיג, הפקת הארגמן ובניית אניות, שרידים המשקפים רצף של פעילות ימית שראשיתה בהתהוות היישוב העירוני בתל במאה ה- 19 לפני הספירה ( תקופת הברונזה התיכונה) וסופה בשלהי התקופה הביזנטית.
הקטע המערבי של התל בולט אל תוך הים כאצבע מזדקרת , שטח זה הוא הגבוה ביותר בתל וייתכן שעמדה בו מצודת העיר ( האקרופוליס) לפני שהוקמה עליו חווה מבוצרת בתקופה הצלבנית, תשתיתו של קטע זה הוא רכס כורכר ששוליו הבולטים שממערב ומדרום לשכבות הישוב מצויים בגובה של כ- 4 מ' מעל פני הים [2]
בעונת החפירות השנייה התגלה בצד המזרחי של התל ריצוף אבן וקבוצת בורות שחתכה רבדים מהתקופה הישראלית המאוחרת, נחשפו שרידי עצמות בעלי חיים, וחרסים מתקופת הברזל, בהם כלי חרס פיניקים רבים. כלי חרס אשר יובאו מקפריסין וכן חרפושית מצרית.
בתל דור התגלו ממצאים עתיקים מתקופת הברונזה המאוחרת 2  נחשף מפלס ללא מאפיינים אדריכליים, התגלו שכבות המורכבות מלבני בוץ חלקן שרופות, אפר , גושי פחם ופסולת תעשייתית. כנראה שהיתה כוונה לפלס את השטח, תיארוך של שכבות אלה על פי הקרמיקה הוא המאה הי"ג לפנה"ס לערך. קרמיקה אשר הובאה מיוון ומקפריסין וכמות גדולה של קנקנים מצריים, נמצא פגיון או להב מחרשה, מעט שברים של סירי בישול שהתגלו בחלק העליון  של המפלסים ותוארכו לראשית תקופת הברזל.
לגבי תקופת הברזל 1א הקדומה, התגלו ממצאים ברורים בשטח G המלמד על המשך הפונקציונליות של האזור, נחשף מבנה חצר  והתגלתה בו שכב חורבן אחת. שיטות מתקדמות של ספקטרומטר הראה שיש ריכוזים קטנים של נחושת וממצאים הראו שהושגה הרמה הפירו טכנולוגית הנחוצה. בעונת החפירות בשנת 2000 התגלו שני חדרים בצדו הצפון מזרחי ונחשפו רצפות, על הרצפה התגלו כלי חרס בהרבדה ראשונית, ולא זוהתה עדות ברורה לחורבן[3].
מחוץ לחומה נחשף בשלמותו מגדל הלניסטי הבולט מחוץ לחומה, המגדל שהוא רבוע, בנוי אבן חול מסותת היטב, זהות לאבני החומה ובמרכזו עמוד מרובע בנוי אבנים גדולות ששימש תמיכה למדרגות שהוליכו לגג. דגם מדרגות זה היה נפוץ בא"י בארכיטקטורה הקדומה בא"י.[4]
בחפירות שנערכו ועדיין נערכים התגלו משקולות עופרת שונות הן מהתקופה הפרסית ההלניסטית והרומית, בתקופה זו התקיימה בדור פעילות מסחרית אזורית בינלאומית , חלק ניכר של הפעילות התבצע בעזרת מערכת משקולות הכוללות מאזניים ומשקולות מתכת, זאת כידי להבטיח מסחר אמין. בשמונה שטחי חפירה התגלו 58 משקולות מהתקופה אשר יוצרו מברונזה או מעופרת או משילוב שתי המתכות, המשקולות מעוטרות ומגוונות . קבוצת משקולות חסרות עיטור משויכות ככל הנראה לתרבות הפיניקית[5].
התקופה הפרסית:
מהתקופה הפרסית באתר תל דור הורחבה החפירה על מנת להבין את משמעותו של הארמון הפרסי שהתגלה באתר ושני חדרים בפרוזדור הצפוני, במהלך עונות החפירות הובחנו שימוש ניכר בפריטים אדריכליים, נמצא פסל של ניקה, חוליות של עמודים, כותרות דוריות, וכותרות אומנות אנטה יונית, המספרים לנו על קיומו של מקדש או חלק מארמון יווני.
בחלק המזרחי של שטח
D1 התגלה בור גדול ומתחת לשרידים אדריכליים מהתקופה הרומית התגלו שברי פסיפס ששוחזרו לדמות פיגורטיבית אחת בחלקה המרכזי מסכה וזר מתוארך לתקופה הפרסית.
התגלו כמה שברים באחד הבורות של לוחיות חרס שהיו עיטור רב גוני יווני ארכאי בצורת ראש גורגונה[6].

המחקר הארכיאולוגי של התקופה הפרסית (332-539 לפנה"ס) בעיקר באיזור הלבנט מצביע על תופעה מעניינת והיא התחייה היישובית לאורך האיזור כולו במיוחד לאורך איזורי החוף, יישובים רבים שחדלו להתקיים או התקיימו בקושי בתקופה הבבלית נבנו מחדש, וישובים חדשים קמו. נושא העיור בתקופה הפרסית נדון בידי חוקרים כדוגמת פרפ' שטרןוא' טל, התפיסה המקובלת היא כי התהליך שראשיתו בשנים הראשונות של ההגמוניה תהליך העיור היה מהיר והתחולל בעידודו של השלטון האחמני תפיסה זו התבססה על פי הממצאים שהתגלו באתרים רבים המייצגים את השכבות הפרסיות לרבע האחרון של המאה השישית לפנה"ס, ריכוז כה גדול בשטח גאוגרפי כה קטן עשוי להצביע על יזמה של מדיניות ריכוזית ברורה ומגמתית.
בניגוד לעמדה זו יהיו אחרים שיטענו  כי תהליך העיור של יישובי מישור החוף הינו בשל תהליכים כלכלים אזוריים ולאו דווקא בשל המדיניות הריכוזית של המשל הפרסי. התעוררות המסחר עם יוון והשליטה הפיניקית בדרכי המסחר הימיים. כלומר מערכת סחר חליפין מקומית היא זו שעודדה תהליך עיור מהיר[7]. צריך לזכור כי מלחמה וכלכלה היו במוקד הקשרים האזוריים בתקופה הפרסית , הקשיים הולידו מלחמות וגרמו לתנועת הגירה , סוחרים וסחרי חרב, חפצי אומנות הובאו והממצא הקרמי הוא דוגמא בולטת לקשרים כלכלים. בתקופה הפרסית מתחולל מהפך באופן התשלום , המעבר לתשלום באמצעות מתכות. שיטת המטבעות הומצאה כנראה בלידיה שבאסיה הקטנה במאה ה- 7 לפני הספירה, הועברה ליוון וממנה לאיזורים נרחבים, ההפצה המשמעותית היתה כנראה מאיזור אתונה וזו השפיעה על כלכלת העולם. גם השלטון הפרסי אימץ את אופן התשלום ככל הנראה בגלל הצורך לשלם לשכירי החרב היוונים שהיו בשירותו[8]
מעורבות השלטון האחמני בתהליכי העיור אינה ברורה לחלוטין אך נראה כי בתחילת התקופה הסתפקו השלטונות במעורבות חלקית כל זמן שקיבלו תמיכה צבאית לדיכוי המרידות והמסים שולמו בזמן. סנופון מהמאה ה- 4 מתאר יפה את המצב: " זו היתה הסיבה שבגינה לא שלח כורש מעולם סטראפ פרסי לשלוט בקיליקיה או בקפריסין: הוא היה תמיד שבע רצון מן המלכים המקומיים ודרש להעלות את המיסים ולגייס את כוחות הצבא אשר נדרש להם" ( Xenophon'Cypropaedia VII 4.2)[9]
הרודוטוס מתאר את חלוקת האימפריה בימי דריווש הראשון 486-522 לעשרים סטראפיות ואיזור פיניקיה ומישור החוף וישראל הם חלק מהסטרפיה החמישית.


ביבליוגרפיה:
אבנר רבן, נמלם של "גויי הים", בדור, קדמוניות 78/80,תשמ"ח /1987, 81-86.
א' שטרן , תל דור 1981, חדשות ארכיאולוגיות, כרך עח/עט, ניסן תשמ"ב – אפריל 1982, עמ' 26-29.
אילן שרון,איילת גלבוע, אנדרו סטוארט ואליזבת בלוך סמית, תל דור- 2000,2202,2003, חדשות
     ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, גליון 121, 2009.
יעל סנה , מיכה קליין, שינויים במפלס הים בחופי דור בהוליקן, אופקים בגאוגרפיה, 1983,עמודים 3-11.
יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ   
      ועתיקותיה/ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 363-371.
עינת עמבר-ערמון ועמוס קלונר, קשרים בין העולם היווני לארץ ישראל בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים
     בידיעת הארץ ועתיקותיה/ספר אפרים, כט, 2009,  318-327.
שמעון דר ואורנה נגר הילמן, שני טיפוסי משקולות מתל דור ומחורבת שלאלה בכרמל, ארץ ישראל : מחקרים
     בידיעת הארץ ועתיקותיה/ ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 118-124.






[1] יעל סנה , מיכה קליין, שינויים במפלס הים בחופי דור בהוליקן, אופקים בגאוגרפיה, 1983,עמודים 3-11.
[2] אבנר רבן, נמלם של "גויי הים", בדור, קדמוניות 78/80,תשמ"ח /1987, 81-86.
[3] אילן שרון,איילת גלבוע, אנדרו סטוארט ואליזבת בלוך סמית, תל דור- 2000,2202,2003, חדשות
     ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, גליון 121, 2009.
[4] א' שטרן , תל דור 1981, חדשות ארכיאולוגיות, כרך עח/עט, ניסן תשמ"ב – אפריל 1982, עמ' 26-29.

[5] שמעון דר ואורנה נגר הילמן, שני טיפוסי משקולות מתל דור ומחורבת שלאלה בכרמל, ארץ ישראל : מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה/ ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 118-124.
[6] אילן שרון,איילת גלבוע, אנדרו סטוארט ואליזבת בלוך סמית, תל דור- 2000,2202,2003, חדשות
     ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, גליון 121, 2009.

[7] יפתח שלו, תל דור וההתיישבות לאורך מישור החוף בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה/ספר אפרים שטרן, כט, 2009, 363-371.
[8] עינת עמבר-ערמון ועמוס קלונר, קשרים בין העולם היווני לארץ ישראל בתקופה הפרסית, ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה/ספר אפרים, כט, 2009,  318-327.
[9] יפתח שלו,שם.
"הייתי שם"                                            דב גולדברד
     
ככר ב' בנובמבר-מוגרבי

קיים מקום בתל אביב שהנציח את  "הצהרת בלפור" ,
החודש נובמבר מלאו   99 שנה להצהרה זו
אמרת מוגרבי-אמרת מרכז!

כמורי דרך אנחנו עוברים ליד מגרש חניה בקרן הרחובות  אלנבי ובן יהודה   בתל אביב,המבוגרים שביינינו  יזכרו אולי ,שבמקום זה עמד פעם בתפארתו בנין "קולנוע מוגרבי" , בחזיתו הייתה "ככר מוגרבי",שבשמה הנכון נקראה
"ככר ב' בנובמבר",אבל קראנו לה "ככר מוגרבי" למה? ככה!
             מה שנשאר ממנה כיום- מגרש חניה מבויש!

בנין מפואר זה זכה לתוספת מגרש מראש העיר דיזנגוף  כאשר הסכים בעליו מר מוגרבי להסב את הכניסה לבנין מרחוב בן יהודה לרחוב אלנבי    כפי שתוכנן קודם לכן.
גרתי בשכונה מאחורי הקולנוע,בעת ההיא לילדים קראו  לפי שכונת מגוריהם לכן  הייתי מ "ילדי מוגרבי" שמגרש המשחקים,פרט
לכביש,הייתה החצר האחורית של מוגרבי,
"חצר התפאורות" של התיאטרונים שפעלו במקום.
אילו יכול היה הבניין לדבר, יכולנו ללמוד פרק חשוב בתולדות המדינה.
כאן היה מרכז העצבים של "טרום המדינה" ותחילתה..
בילדותי לא היו מתנסי"ם ,לא מועדוני נוער, "מגרש המשחקים" היה הרחוב . את כליי המשחק אלתרנו,סמרטוטים קרשים וכו'  שיחקנו בדרך כלל בכביש  ובהתקרב מכונית ,לא היו  הרבה כאלה, עלינו למדרכה,"אפשרנו  לה לעבור וחזרנו לכביש.  
גרתי ברחוב אידלסון מאחורי "מוגרבי" לעיתים שיחקנו בחלק האחורי של התיאטרון, שהיה במרתף הבניין בין התפאורות של התיאטרונים,שרבים מהם החלו דרכם במרתף זה. ה"אוהל" ה"קאמרי" ה"קומקום"  "הבימה" (אמנם הבימה החלה דרכה בשדרות רוטשילד 80)"לי לה לו" ועוד .
ממזרח לבנין ניצב גם כיום  "קפה נוגה" . מקום מיוחד היה קפה נוגה  ו/או ליתר דיוק "גדר הקפה"=שם היו מצטלמים צילומי חתונות צילומי ילדים וכו, תמונתי הראשונה בעגלת תינוקות היא ליד גדר זו.
בהמשכו במעלה רחוב אלנבי  הייתה גלידרייה "שניר" ,מולה ברחוב אלנבי ,
"קפה ניצה" , קפה מכובד מאד באותם הימים, לצערי במקומו כיום מועדון  "אלנבי 40 "  שנסגר לעיתים קרובות ומספק עבודה רבה למשטרה. 
נרד במדרכה זו מערבה  , כאן הייתה חנות "ספינס" שמכרה  "דליקטסים"  פלוס בשרים "לא כשרים" . לקוחותיה של חנות זו  בעיקר החיילים ("הכלניות") והשוטרים הבריטים. לא חסרו גם יהודים שליבם חשקה  במוצר זה,שפחות היה מקובל אז,יתכן גם בגלל המחיר היקר.
"לעיתים" החנות הייתה  עולה באש בביצוע החרדים.
בהמשך מערבה ניצב  קולנוע  "זמיר" לסרטים פרונוגפיים ובהמשך חנות הצילום "פרי אור" שבעליה צילם את "התקופה" והעומדים  בראשה.    מנהיגים ראשי ממשלה  רמטכ"לים ,תמונותיהם הוצגו בחלון הראוה .
הייתה ממוקמת  בקרן הרחובות אלנבי ומאה שערים , כן גם תל אביב  זכתה בשכונת מאה שערים והיה רחוב מאה שערים.(שם הרחוב הוחלף לרחוב הכובשים לאחר כיבוש יפו).
חנות זו נהרסה לאחרונה ובמקומה "מתרומם" לו  בנין רב קומות.
נמשיך מערבה,נרד לכוון הים .
מול רחוב אלנבי בים , על המים  ניצב ה"קזינו" , בית קפה על הים,שלטענת  המבלים בו  , לא שימש למטרות  הימורים , אולי  זו הסיבה  שפעל זמן קצר  
ונהרס ע"י בעליו.
בקצה הטיילת (מול שרידי יסודותיו,של הקזינו ) זוכר שהוקמה הבמה לקבלת ארונו של הרצל. זוכר את המעמד כמעמד מרשים ומרגש ביותר , משמר הכבוד של הקצינים סביב הארון  עמדו עם חרבות  שלופות!
מול  מקום זה בנין האופרה ששימש את ה"כנסת" בראשית ימיה.
לצפונו ממוקם היה התיאטרון הסטירי "לי לה לו".
נחזור מזרחה מול מוגרבי בצד רחוב בן יהודה ניצב לו אז  קולנוע "מגדלור", בהמשך כמה מאות מטרים,על גג אחד הבתים  קולנוע "גן רינה" ,בסרטיו צפינו חינם מדירות של שכנים שהתגוררו סביבו.
מולו "בית העם" ,גם "מושג" וגם "מוסד" לתקופה,מאמר בפני עצמו.
כילדים "התפלחנו" לבתי הקולנוע לראות סרטים,נצמדנו לאדם מבוגר ונכנסנו  אתו-(ילד עם ההורים נכנס ללא תשלום –היו לנו  הרבה "הורים"). 
מוסדות נוספים שפעלו באזור, אמנם קצת מרוחקים,ה"בית האדום" של בן גוריון, "המצודה" של בגין, בנין העירייה ברחוב אידלסון של רוקח, לבנון ועוד.
בשל מרכזו שימש מוגרבי לנאומי מפלגות, לשבתות תרבות ועוד.
בכיכר מוגרבי ניצב עמוד גבוה בראשו  שעון גדול, שלא כל כך דייק  בזמן אבל דייק  בפגישות שהתקיימו לידו . שימש מקום מפגש לרבים,נכתבו עליו סיפורים  אגדות  ובדיחות רבות.הרבה משפחות החלו צעדיהם ליד שעון זה.              
סביב מוגרבי פעלו דמוית ידועות ביניהם היה "פריץ" היקה (זאב גרסטמן)מוכר הנקניקיות וזמר האופרה,אחד מ 4 שהיו בתל אביב, אבל פריץ היה משהו מיוחד.לצידו כיכבו "מצחצחי הנעלים","מוכרי הגרעינים"  (ה"פופ קורן" של אז ) שהיו נמכרים בנייר עיתון מגולגל, "מוכרי שקדים" ו"מוכרי העיתונים".עם מוכר עיתונים אחד נותר לי קשר עד לפני מספר שנים.
בשבתות ובחגים הייתה במוגרבי תחנת הסעה של כרכרות ליפו,ששמשו בעיקר את "הרעבים",מאחר ובתי הקפה והמסעדות היו סגורים בשבתות,נסעו לאכול ביפו .הייתה להם בעיה קטנה,הכרכרות עברו ברחוב מאה שערים (כיום הכובשים) ליד בתי כנסת של ה"כרם" (כרם התימנים)ובשעות תפילה היו רוגמים אותם באבנים.
הזיכרון המשמעותי ביותר שלי היה אותו מוצאי שבת   29  בנובמבר  1947   בחצות כאשר באמצאות הרמקולים שהוצבו   סביב בנין מוגרבי , לא לכולם היה רדיו בבית,    הועבר השידור מבנין האו"ם בו התקבלה החלטת האו"ם 181  על הקמת המדינה.
עמדנו עטופים בשמיכות מקור במרפסת הבית,הקשבנו לספירה (ה"מעצבנת" של הקולות) וברגע ששמענו  שזכינו במדינה , רצנו בשמחה לרחוב ,כבר לא היה קר, בתי הקפה והקיוסקים נפתחו,חילקו מכל טוב חינם אין כסף
את השמחה ברחוב לא ניתן לתאר ובמבט לאחור, אם אדרש להצביע על השמחה הגדולה בחיי, הרי שזו הייתה!!! בטוח שמדבר בשם אלו שחוו אותה.
גם בעת כתיבת שורות אלו מתרגש!
למחרת לא התקיימו לימודים,המשכנו לרקוד אבל  כעבור 9 שעות מחצות החלה מלחמת העצמאות האכזרית במלחמות ישראל,שנטלה  מאתנו 6000  נפש בעוד היישוב מנה 630.000 נפש כלומר  אחוז אחד של העם נהרג!
פרט לפצועים ולנכים שחלקם עודם בחיים.
לא היה בית  ו/או משפחה שלא היו בהם הרוגים ו/או פצועים.
קיים צילום עיתונות של ילדים ,לא רבים, כי היינו עייפים מהלילה הרוקדים בכיכר מוגרבי והשעון מורה על שעה 1000 לא ידענו באותו רגע שלפני שעה כבר היו לנו כבר הרוגים.
בכיכר הוקם אוהל ענק ובו הייתה לשכת גיוס.
יכולתי להרבות ולספר אבל ינאי יקרא לי לסדר,מקשיב לו ,לא לפני שאספר לכם את אשר נהגתי לספר למטיילי.
הצבעתי על חזית הבניין כזיכרון למקלטים של מלחמת העולם השנייה  שברובם היו (יש עדיין בודדים במספר בתים בתל אביב) קירות מגן מלבני סיליקט,   גם קיר החזית של מוגרבי "צופה " בלבנים  אלו כמקלט.

והיום אין אפילו זכר ,שלט  ו/או  משהו שיזכיר מקום זה